וורלד גרין ליין בע"מ נ' אבו אחמד ואח'

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעים למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר".

התובענה אשר הוגשה, תובענה כספית ע"ס 79,693 ₪, על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעים חבים בתשלום זה על בסיס שירותי שילוח תובלה ועמילות מכס אשר הוענקו להם על ידי התובעת.

התובענה נסמכת על חשבונית מס ערוכה בידי התובעת ודרישת חוב אשר הופנתה לתובעת על ידי צד ג'. בהקשר זה טענו הנתבעים כי יש למחוק את הכותרת "בסדר דין מקוצר", שכן לא צורפה לכתב התביעה התחייבות בכתב עשויה בידם או החתומה על ידם, ולכן לדעתם, יש להורות על העברת התובענה לפסים של סדר דין רגיל.

עקרונית, אומר על כך א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10 עמ' 396-397:

"כשנדרש קיומה של "ראיה בכתב", הכוונה היא למסמך בכתב הקשור לנתבע העשוי על ידיו או בחתימתו... אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב ו"ראשית ראיה" – מספקת. ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר את השבתו של סכום כסף ששולם על פי חוזה בכתב בטענה שהוא הופר, אף-על-פי שההפרה אינה מוכחת בכתב... הכתב הנדרש אינו חייב להיות ראיה מלאה על עילת התביעה, על כל פרטיה ודקדוקיה ודי במה שקרוי "ראשית ראיה"".

ראה לענין זה אף ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ, פ"ד מה (5) 729.

טוענת התובעת בהקשר זה, כי לא בכל מקרה ישנו צורך במסמך עשוי בידי הנתבעים, שכן מערכת היחסים הכוללת יכולה להיות מוסקת במקרים מסוימים מכללא – ובלבד שיש עליה ראיות בכתב.

נוטה אני לקבל את עמדת התובעת בהקשר זה, שכן כאשר אדם מזמין שירות מגורם מסוים, ויש ראיה לגבי השירות, כאשר התובענה הינה קצובה על בסיס חישוב אריתמטי פשוט, כאשר הסכום הנתבע לא נקבע על ידי התובעת לבדה – עונה הדבר על דרישת הראיה בכתב (שכן הסכום הנתבע נובע מצד ג' ולא מהתובעת לבדה).

טענותיהם של הנתבעים, בהקשר זה, מופנות כלפי החיוב עצמו ושאלת ההסכמה החוזית לשאת בחיוב הנטען, ואולם טענות אלו אמורות להיות שמורות לדיון בבקשה למתן רשות להתגונן – ולפיכך דינן של הטענות להישמע במסגרת הראויה לכך.

הבקשה למחיקת הכותרת נדחית לפיכך, הדיון יתקיים בפני כמתוכנן.

אין בשלב זה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: